בריכה טיפולית היא בריכה שנועדה לשמש כסביבה טיפולית-שיקומית או לשם שימור וקידום בריאות. בשונה מבריכת שחייה רגילה שנועדה לפנאי, ספורט או נופש, בריכה טיפולית מתוכננת כך שתתאים לביצוע טיפולים פיזיים או נפשיים בתוך מים. לפי החוק, מדובר בטיפול ייעודי עבור אנשים עם מוגבלויות או צרכים רפואיים ייחודיים, כאשר המטרה יכולה להיות שיקום תפקוד מוטורי, פסיכומוטורי או חברתי, שימור תפקוד קיים, או קידום כושר גופני ותנועתיות.

בעבר, לא מעט בריכות פרטיות הוסבו לשימושים טיפוליים, אך רבות מהן לא עמדו בדרישות החוק, ולעיתים אף פעלו ללא רישיון עסק או היתר מתאים. לרוב, ההתאמה הסתכמה רק בהוספת חימום מים או שינויים מינימליים. עם הזמן, בעקבות פיקוח מחמיר מצד הרשויות – משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות – בריכות רבות כאלו נסגרו, ופעילות ללא רישוי נענית כיום בקנסות, צווים ואף תביעות. כיום אין אפשרות לקבל חומרים כימיים לבריכה שאינה מחזיקה בהיתר רעלים בתוקף.

לפני שבוחרים להקים בריכה טיפולית, חשוב לבדוק האם תכנית הבנייה (תב"ע) במגרש מאפשרת בכלל פעילות עסקית או שימוש ייעודי מסוג זה. במושבים מסוימים ניתן להפעיל עסק לא חקלאי (פל"ח), אך בבתים פרטיים מדובר באתגר תכנוני ומשפטי משמעותי. בנוסף, יש לוודא שהמגרש מתאים מבחינת גודל, שטחים פנויים למבנים נלווים (כמו חדר מכונות, חדר כימיקלים, מלתחות, שירותים, חניה וכו') ונתוני גישה.

שלב קריטי נוסף הוא אפיון מדויק של השימוש – בין אם מדובר בשחיית תינוקות, הידרותרפיה, וואטסו או טיפולי תנועה קבוצתיים – וכמובן אפיון קהל המשתמשים (גיל, רמת ניידות, צרכים רפואיים מיוחדים). כל אלו ישפיעו על עיצוב הבריכה, העומק, טמפרטורת המים, הגישה למים ועוד.

כמו כן, חשוב לבחון האם קיים צורך אמיתי ושוק פוטנציאלי באזור – האם יש מספיק לקוחות פוטנציאליים, האם קיימות בריכות מתחרות בקרבת מקום, האם יש תחבורה ציבורית זמינה ועוד. מומלץ מאוד לא להתחיל בתכנון מפורט או בבנייה ללא קבלת כל האישורים הרלוונטיים – כולל ממשרד הבריאות, מהרשות המקומית ומהמשרד להגנת הסביבה.

האישורים הנדרשים כוללים את אישור הרשות המקומית (היתר בנייה ורישיון עסק), אישור משרד הבריאות לתכנון הבריכה ומתקניה, היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה, עמידה בתקני בטיחות, נגישות, כיבוי אש, הג"א ועוד. תהליך התכנון מחייב שיתוף פעולה בין אנשי מקצוע: אדריכל, קונסטרוקטור, יועץ אינסטלציה, יועץ חשמל, יועץ קרקע, יועץ בריכות, יועץ בטיחות, יועץ נגישות, יועץ כיבוי אש ועוד.

בשלב המקדים בודקים מול הוועדה המקומית האם ניתן בכלל להקים את הפרויקט – נלקחים בחשבון מגבלות תכנוניות, חניה, התוויות ייעוד הקרקע וכו'. לאחר מכן, מגישים בקשה לתיק מידע (45 ימי עבודה), ואחר כך מגישים את הבקשה ברישוי זמין – תהליך האישור עשוי להימשך בין 3 ל-6 חודשים.

השלבים בפועל כוללים: עבודות עפר וביסוס, יציקות בטון למבנה הבריכה והמבנים הנלווים, איטום, חיפויים, עבודות גמר, התקנת תשתיות (מערכות סינון, חימום, קירוי), פיתוח סביבתי (גידור, ריצוף, תאורה, גינון), ולאחר מכן התקנות טכניות של המערכות והציוד.

בין הציוד הנדרש: כיסויים תרמיים, רובוט ניקוי, ציוד לניקוי ידני, ציוד עזר לטיפולים במים, כמו גם ציוד בטיחות – ערכת מגן לחדר כימיקלים, ציוד עזרה ראשונה, ציוד גילוי וכיבוי אש, שילוט תקני ועוד.

כמה דגשים מהותיים: בריכה טיפולית נחשבת על פי החוק לבריכה ציבורית, ולכן מחויבת בתעלת גלישה תקנית, מכל איזון, חדר מכונות תת-קרקעי וחדר כימיקלים נפרד. יש לשים לב גם למידות הבריכה – ככל שנפחה גדול יותר, כך העלויות עולות, הן בבנייה והן בתחזוקה. עומק מקובל נע בין 0.9 ל־1.4 מטר, אך ניתן לקבוע גם עומק אחיד לפי הצורך. טמפרטורת המים נעה בין 30 ל־34 מעלות, ויש לשקול מערכת חימום מהירה על גז במקביל למשאבת חום. חימום חלל הבריכה חייב להתבצע באמצעים בטוחים, ללא חשיפה ישירה לאש, בהתאם לתקני בטיחות מחמירים.